מתי כדאי לוותר על החלום שלך?
הפרופסור שהתפטר והתחיל לזקק ויסקי - איך לגלות חלום בתוך חלום
כאשר פרופ' איאן גלומסקי התפטר מאוניברסיטת וירג’יניה והקים מזקקה לויסקי, מפלס הגבות עלה לגבהים היסטוריים.
גלומסקי עבר מסלול קלאסי של "גולדן-בוי" אקדמי: דוקטורט בברקלי, פוסט-דוקטורט במכון לואי פסטר בצרפת, ולבסוף פרופסור מוצלח ומבטיח למיקרוביולוגיה באחת האוניברסיטאות הותיקות בארה"ב. סטודנטים מרוצים, פרסומים מרשימים, מענקי מחקר תחרותיים – עד שיום אחד גלומסקי מגיש מכתב התפטרות ונעלם.
שבועות ספורים לפני קבלת הקביעות באוניברסיטה, גלומסקי נקלע לשריפה בהרים. הוא נבהל עד לעמקי נשמתו, ומתוך האפר של השריפה נבטה בנפשו השאלה: האם זה מה שאני באמת רוצה לעשות בשארית חיי? לשבת במשרד, להגיש גרנטים, להצביע בועדות? השאלה היכתה שורשים, השורשים התחפרו וגיששו אחר דרכם בעברו: איך בעצם הגעתי למיקרוביולוגיה?
ואז הוא נזכר: הכול התחיל בקולג'.
איאן גלומסקי התקבל לברקלי בגיל 18, בלי החלטה ברורה מה הוא ילמד, אבל עם וודאות גמורה אחת: בשנים הקרובות הוא הולך לשתות בירה. הרבה בירה. אולם המציאות טפחה על פניו במהרה – החוק האמריקאי אוסר למכור אלכוהול לקטינים עד גיל 21. גלומסקי היה בחור נבון, ובמהרה הוא הגיע לתגלית המדעית הראשונה שלו: בירה באמת קשה לקנות, אבל אין שום בעיה לקנות את הרכיבים: שעורה, שמרים וכשות. איאן גלומסקי התחיל לבשל בירה לבד.
התגלית המדעית השניה שלו הופיעה מתוך כוס הבירה הראשונה שהוא הכין בעצמו: בירה ביתית זה ממש דוחה.
איאן גלומסקי החליט להשתפר. הוא המשיך לבשל ולבשל, אבל הוא הבין שזה לא מספיק: צריך בסיס תיאורטי. הוא נרשם לקורס המיקרוביולוגיה של ברקלי, כדי להבין את פעולתם הביוכימית של השמרים שבבירה, המתסיסים סוכרים ומפיקים אלכוהול. ככל שהוא למד והתאמן יותר, הבירה שלו הלכה והשתפרה. אבל אז, החברים שעמדו בפתח עם כוסות התחילו להפריע ללימודי הביולוגיה שלו, שבינתיים גלומסקי התאהב בהם על מלא. הוא המשיך לדוקטורט במיקרוביולוגיה, וסיים אותו בהצטיינות. במקביל, הוא לא זנח את המיקרוביולוגיה המעשית, והמשיך לרתום את החיידקים לטובת אוכל טעים: הוא בישל בירה, יישן יינות, דגר על גבינות כחולות, כבש חמוצים, והחמיץ יוגורטים שלא היו מביישים זקנה בולגרית. אבל לפרופסור עסוק אין הרבה זמן לתחביבים - יש מאמרים לכתוב, מענקים להגיש, ועדות הוראה, ועדות קידום, כנסים.
חלפו שנים, חלף גיל 40, והגיעה השריפה. גלומסקי התנער משרעפי האקדמיה ושאל את עצמו: האם זה באמת מה שרציתי? אני פרופסור מכובד, אני חוקר חיידקים, כותב עליהם מאמרים, מנחה דוקטורנטים. אבל ככל שאני מעמיק בניירת, אני מתרחק מהדבר עצמו.
בגיל 41, גלומסקי התפטר מאוניברסיטת וירג'יניה, והקים מזקקה את מזקקת ויטאי. הוא גייס כסף ועובדים, והתחיל לבשל משקאות: רום, ויסקי, בירה, וכל מיני ליקרים המבוססים על עשבים ייחודיים מגבעות וירג'יניה. בהיותו מיקרוביולוג מנוסה, עם התמחות תיאורטית ופרקטית בפרמנטציה, הוא תכנן בעצמו כלי-מעבדה ייחודיים להתססה והפרדה לאורך התהליך. העסק מצליח ופועל בוירג'יניה מאז 2012 ועד היום. הלוגו שלו הוא מולקולת אתנול מסוגננת.
חכו, זה לא הסוף.
העסק הצליח, הלקוחות קנו והתרשמו, אבל גלומסקי הבין שמשהו חסר לו.
לכאורה, הוא הגשים את החלום, או אפילו את שני החלומות. בהתחלה הוא חי את החלום האקדמי, עם קריירה מוצלחת ומשפיעה בחקר החיידקים. ואז, מתוך החלום האקדמי, הוא שב וגילה חלום פנימי יותר: לעבוד עם החיידקים באמת, לא רק על הנייר, לשמח אנשים בפועל על ידי "גדולה לגימה שמקרבת" ולא רק בעתיד הרחוק כשמחקריו ישאו פרי. הרי לפעמים, חלומות עלולים להיות טובעניים כביצה – אנשים עלולים לחיות חיים שלמים בתחושת החמצה, במירוץ אחרי איזה חלום-דיסני ילדותי של להיות כבאי או קולנוען או לטוס לירח. אבל גלומסקי נחלץ מביצת החלום האקדמי, כי הוא השכיל לגלות בו חלום פנימי יותר, משמעות אמיתית יותר.
אז מה חסר לו?
ככל שהרביתי לקרוא על התפנית הייחודית של ד"ר איאן גלומסקי, בשלל ראיונות וכתבות, קול ספקני לחש בי שאלה מנקרת אחת. זה באמת יפה, אמר לי הקול, לגלות מחדש שמה שהכי התחשק לך זה בעצם לעבוד עם החיידקים ביחד, ולבשל ויסקי מיוחד בכלי נחושת מגניבים. אבל בחשבון הכולל, אתה בטוח שזה השימוש הכי טוב ליכולות שלך? אתה בטוח שהדבר הכי משמעותי שאתה יכול לעשות, עם דוקטורט מברקלי ופוסט-דוק מפריז וכשרון אמיתי לעסוק במדע, הוא לספק רום לשתיינים עדיני-החך של וירג'יניה?
אתה והחלום שלך – זה מקסים, כן, אבל איפה העולם צריך אותך באמת? האם מרוב חיבה למשקאות בבקבוקים יפים אתה מפספס דבר גדול יותר? בשביל מה נבראת ולמה אתה חי?
ואז קרה דבר מופלא, מבחינתי. קראתי עליו עוד, ולפתע גיליתי ידיעה טריה מחדשות וירג'יניה: ד"ר גלומסקי חוזר לאקדמיה. לא בתור פרופסור, אלא כחוקר בכיר בקבוצת מחקר של מיקרוביולוגיה בבני-אדם. מה קורה פה?
לא התאפקתי ושלחתי לו מייל, בניסיון להבין את התפנית החדשה ביחסיו הסוערים עם החיידקים. האם העסק קרס? האם הוא מתגעגע לכתיבת גרנטים?
המזקקה שלו עדיין מצליחה מאוד, הוא כתב לי, אבל הוא מכר אותה. זה היה כיף גדול, אבל הוא הבין שהוא יכול לעשות יותר. רוב האתגרים בתחום הפרמנטציה המעשית – מבישול ויסקי עד כבישת חמוצים – כבר נפתרו, כך הוא הסביר לי במייל. את האתגרים הבלתי-פתורים, הגדולים והמרתקים ביותר, הוא חזר לחפש במדע: איך החיידקים משפיעים על הבריאות, על החשיבה, ואפילו על האופי שלנו. שם הוא באמת יכול לתרום.
ואם אי-אפשר להיות גם ראש-קבוצה באקדמיה וגם מנהל מזקקה, אז הוא שב לאקדמיה כחוקר-מן-המניין תחת פרופסורית אחרת. אמנם עם פחות עצמאות מחקרית אבל גם פחות כתיבה גרנטים, מנהלה ושאר לחצים אקדמיים מעייפים.
אז הוא הגשים חלום או ויתר על החלום?
הרי זה ביטוי כל-כך טעון, לותר על החלום – הוא מעלה מול העיניים איזו דמות של דיסני מופיעה, שיערה מתנופף אל מול האופק, מלווה בכינורות מלאי-השראה ממריאים אל-על. "לעולם אל תוותרי על חלומך!"
באמת? לעולם?
יש לי חבר אמריקאי שפגשתי כקצין מלווה ב"תגלית", שחלם מילדות להיות אסטרונאוט. מאוד אמריקאי, ומאוד חסר-סיכוי כשיש לך מספר 6 במשקפיים. מה הוא לא עשה כדי לגעת בחלום, כדי להתקרב קצת אל גבול האטמוספירה – הוא ניסה להיות טייס אזרחי, הוא צנח מגבהים, הוא בנה טלסקופ בבית, ואפילו למד הנדסת מכונות כדי לעבוד בנאסא. והוא לא שמח. בגיל 40, הוא מרגיש שהלך לו החלום. לא הגיע הזמן לשחרר?
כשגלומסקי עזב את האקדמיה לטובת המזקקה, הוא פנה לעבוד עם החיידקים בפועל, בתכלס, מעבר למאמרים, המצגות והטפסים. הוא גילה את החלום הפנימי שלו. אבל כשהוא חזר מהמזקקה אל האקדמיה, הוא עשה תיקון על התיקון, התכווננות מדויקת יותר על החלום האמיתי: לנצל את מלוא כישרונותיו כדי לפתור את האתגרים הגדולים באמת, לתרום לעולם.
בצעד הראשון הוא התחבר לכח המלכות שבנפש – אל המעשה בפועל.
בצעד השני הוא חיבר את המלכות אל הכתר – אל הייעוד הכולל של חייו.
בספרים כתוב שהאור שיורד בסדר הספירות הרגיל – מכתר שלמעלה ועד מלכות שלמטה – נקרא אור ישר. זה מסלול הבריאה הראשון, נתיב היצירתיות ההתחלתי. אבל בסוף הדרך, כשהמעשה בפועל מגשים את הכוונה הראשונית, כשהמלכות מגלה את הכתר (כמו בפרק הקודם על האסטרונום שנתקע בקרח) – או אז מאיר האור החוזר, הגדול והמשמעותי יותר. כתר-מלכות-כתר. ירידה לצורך עליה.
בזכות המפגש עם העולם, בזכות הגשמת היצירתיות שלנו – החלום הפנימי הולך ומתגלה, הייעוד שלנו הולך ונפתח.
אז איזה חלום מסתתר בתוך החלום שלכם?